רעד המופיע בקרב חולי טרשת נפוצה נחשב לעתים קרובות לעמיד לטיפול תרופתי. אחת הגישות הטיפוליות האפשריות במקרים כאלה היא גירוי מוחי עמוק, אך השימוש בו מוגבל בשל חשש מתופעות לוואי או מהחמרה במחלה.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Multiple Sclerosis Journal, חוקרים בחנו את תוצאי הטיפול ב-DBS בחולים עם רעד משני ל-MS. במסגרת המחקר בוצעה סקירה רטרוספקטיבית של 18 מטופלים עם רעד על רקע טרשת נפוצה, שעברו DBS. נבדקו שינויים במדדי Expanded Disability Status Scaleי(EDSS) ובציון הרעד לפי Fahn-Tolosa-Marin Tremore Rating Scaleי(FTM).
הגיל החציוני בעת הגירוי העמוק היה 49.5 שנים (טווח 28-75), וזמן המעקב החציוני לאחר הפעולה היה 2.5 שנים (טווח 0-22). לאחר הפעולה לא נרשמו התקפים (0 מתוך 18) או נגעים חדשים ב-MRI (0 מתוך 8). כל המטופלים עברו השתלת אלקטרודות ב-Ventral intermediate Nucleus (VIM) של התלמוס, ללא שימוש במוקדים אחרים.
ציון ה-EDSS נותר יציב (חציון 6-6.25, p=0.2), בעוד שציון ה-FTM השתפר משמעותית (חציון 14.5-10, p=0.008). במטופלים עם EDSS בין 3.5-6 נצפו תוצאים משתנים (p=0.02).
החוקרים סיכמו כי גירוי מוחי עמוק מהווה טיפול אפשרי עבור רעד חמור הקשור לטרשת נפוצה ואינו גורם להתלקחות המחלה או נגעים חדשים. טיפול ממוקד באזור ה-VIM בלבד עשוי להעניק שליטה מיטבית ברעד תוך שמירה על אפשרות ביצוע בדיקות MRI בעתיד.
מקור:


הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה

תגובות אחרונות